היסטוריה של העיר צפת

צפת נמצאת בצפון מדינת ישראל, בגליל המזרחי העליון, ונחשבת לבירת הגליל העליון. העיר נמצאת מצפון לכנרת ופרושה על ההרים כנען וצפת. גובהה של העיר נע בין 850 ל- 900 מטרים מעל פני הים מלבד שכונת נוף כנרת הנמוכה יותר. צפת היא אחת מ- 4 ערי הקודש: ירושלים, חברון, טבריה וצפת.

 

ההיסטוריה של העיר צפת

לעיר צפת יש היסטוריה עשירה ומרתקת, ואם היא מעניינת אתכם הגעתם למקום הנכון. הכנו כאן עבורכם מאמר ובו תמצתנו את ההיסטוריה של העיר צפת לאורך השנים, החל מהתקופות הקדומות ביותר ועד לימינו.

 

תקופות קדומות

בעיר צפת נמצאו מערות קבורה מתקופת הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת שבהן רצף קבורה של 800 שנה באלף השני לפני הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על קיומו של יישוב בתקופת הברזל, כאשר לפי הסיפור המקראי צפת שכנה בחלקו של שבט נפתלי. לאחר שהאשורים החריבו את צפון ממלכת ישראל בשנת 732 לפנה"ס התיישבו באזור פיניקים.

 

התקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטית

ממצא ארכיאולוגי נוסף שנמצא בצפת הוא מטבעות של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי ששלט בממלכה החשמונאית במאות השנייה והראשונה לפני הספירה. יוספוס פלביוס שפיקד על הגליל במרד הגדול של היהודים ברומאים ביצר מקום בשם צפת בגליל העליון. יישוב נוסף שהיה על הר כנען באותה תקופה נקרא יבנית. אחרי כישלון המרד הגדול וחורבן בית המקדש עברו משפחות כוהנים מירושלים לגליל, כאשר אחד ממשמרות הכהונה התגורר בעיר צפת. בתלמוד נזכרת צפת בהקשר של הדלקת המשואות שבוצעה על מנת להודיע לקהל שקידוש את החודש, ובקינה שכתב רבי אלעזר הקליר שחי במאות ה- 5 וה- 6 לספירה נזכרה העיר צפת.

 

ימי הביניים

כיום ידוע לנו על יישוב יהודי בעיר צפת כבר במאה ה- 11 לספירה, אך לא מדובר על עיר ממש. מאוחר יותר בנו הצלבנים את מצודת צפת, שנחשבה למצודה מבוצרת וחזקה במיוחד. הצלבים קראו לצפת 'מפתח הגליל' מכיוון שהיא שלטה על אזורים ודרכים חשובים מאוד. ב- 1189 המוסלמים תקפו את צפת והחריבו את המבצר ואת העיר. המבצר נבנה שוב כמה עשרות שנים לאחר מכן על ידי הבישוף ממרסיי, ובהמשך המקום נחשב לקדוש. המבצר היה גדול ומבוצר מאוד, גודלו היה כ- 40 דונם, היקפה של החומה החיצונית של המתחם היה כ- 850 מורים, גובהה כ- 28 מטרים, עומק החפיר כ- 15 מטרים, ובחומה החיצונית שובצו 7 מגדלים בגובה של 24 מטרים. צפת היתה בירת מחוז שבו היו 260 חוות וכפרים שבהם חיו כעשרת אלפים איכרים. במאה ה-13 העיר היתה מרכזם של יהודי הגליל.

בשנת 1266 כבש ביברס הסולטן הממלוכי את העיר צפת והפך אותה לבירת מחוז הגליל שלו. העיר היתה חשובה יותר אפילו מירושלים ונבנה בה המסגד האדום. בתקופה זו חיו בצפת כ- 300 משפחות יהודיות.

התקופה העות'מאנית, תור הזהב של יהודי צפת

בשנת 1517 כבשה האימפריה העות'מאנית את ארץ ישראל. באותם ימים הגיעו פליטים רבים ממגורשי ספרד להתיישב בשטחי האימפריה העות'מאנית, והעיר צפת נהייתה מרכז רוחני חשוב מאוד. המצב הכלכלי של העיר גם היה טוב, ונראה שבמאה ה- 16 היו בעיר כ- 13,000 תושבים. במאה ה- 16 חיו בצפת כמה מגדולי המקובלים וביניהם: האר"י הקדוש ותלמידו הידוע רבי חיים ויטאל, רבי משה קורדוברו המוכר כרמ"ק, רבי ישראל נג'ארה, רבי שלמה אלקבץ, ורבנים חשובים רבים. בצפת היו באותם ימים לא פחות מ- 18 ישיבות, ו- 21 בתי כנסת, ואין פלא שרבי יעקב בירב רצה להקים בה מחדש את הסנהדרין. המצב הכלכלי בעיר היה טוב מאוד בזכות תעשיית הצמר שהביאו איתם מגורשי ספרד. עיבוד הצמר דרש כמות גדולה של מים, ובעיר נבנו מתקנים שונים לתעשיית הצמר שניצלו את מימיו הרבים של נחל עמוד הורם למרגלות העיר. מלבד העיסוק בתעשיית הצמר היו בין תושבי העיר סוחרים שסחרו בסחורות כמו משי, תבלינים ודבש. בית הדפוס הראשון בכל רחבי המזרח התיכון הוקם בעיר צפת בשנת 1576.

במאה ה- 17 חלה הידרדרות ממשית במצב הכלכלי של העיר, צפת סבלה ממגפות שונות וממכת ארבה, ורוב החכמים הגדולים נפטרו או שעזבו את צפת. בשנת 1747 היתה בעיר מגפה קשה מאוד, ובשנת 1759 התחוללה בעיר רעידת אדמה קשה מאוד שגרמה לכ- 300 הרוגים. לקראת סוף המאה ה- 18 חל שיפור מסוים במצב היהודים בצפת כאשר 300 חסידים התיישבו בעיר. לאחר שנפוליאון נסוג מארץ ישראל בשנת 1799 התנפלו פורעים ערבים על הרובע היהודי בעיר והחריבו אותו תוך שהם רוצחים יהודים רבים. בשנת 1808 הגיעו לצפת כמה מתלמידי הגר"א שחיזקו את היישוב היהודי בצפת והביאו לשגשוג כלכלי.

הפריחה היתה קצרה, ובשנת 1823 אירעה בעיר רעידת אדמה נוספת. בקיץ 1834 נרצחו ונפגעו יהודים רבים והמון ערבי שדד את היישוב היהודי. 3 שנים לאחר מכן פקדה את העיר עוד רעידת אדמה קשה שהרסה את האזור היהודי והביאה למותם של 2,000 הרוגים. בנוסף לזה ניצלו ערביי המקום את המצב על מנת לשדוד את היהודים. מייד אחרי כן השתוללה בעיר מגפה, וכעבור שנה התנפלו פורעים מוסלמים ודרוזים על יהודי צפת. רצף המכות היה קשה מאוד ופגע באופן אנוש ביהודי צפת, מה שהביא לכך שבעיר לא נותרו כמעט יהודים. במחצית השנייה של המאה ה-19 היישוב היהודי בעיר התאושש וגדל מעט, אך יהודי צפת חיו בעיקר מכספי החלוקה וכל הניסיונות לפיתוח חקלאות ותעשייה בעיר עלו בתוהו. אחד הקשיים העיקריים בפיתוח העיר היה העובדה שלא היו דרכים סלולות, וכדי להגיע לצפת היה הכרח לרכב על גבי בעל חיים. בנוסף, העיר היתה מרוחקת מאוד מערי הנמל שלחוף הים התיכון ובסביבה אין הרבה קרקע שמתאימה לחקלאות מודרנית. מלחמת העולם הראשונה פגעה בעיר בצורה קשה ופרצו בה מספר מגפות, ביניהן טיפוס הבהרות שגרם למתים רבים.

 

ימי המנדט

בתקופת המנדט צפת שימשה כבירה מנהלית. במאורעות תרפ"ט נרצחו בעיר 18 יהודים ו- 80 נפצעו. במרד הערבי הגדול הותקפו יהודי העיר אך נהדפו על ידי אנשי ההגנה. בסוף תקופת המנדט העיר היתה מרכז נופש של יהודי הארץ, אך המצב בעיר לא היה טוב מכיוון שלא היו בה מים וחשמל באופן סדיר.

 

 

מלחמת השחרור

למרות שהעיר נכללה בשטח המדינה היהודית, רוב תושביה היו ערבים וכביש הגישה לצפת עבר בשטח המדינה הערבית ברובו. ב16 לאפריל 1948 פינו הבריטים את העיר, והעבירו את העמדות השולטות על הרובע היהודי לידי הערבים. הרובע היהודי היה תחת מצור, והניסיון לכבוש את המצודה ב- 5 במאי נכשל. בימים 11-10 במאי התחולל קרב קשה על העיר, ובסיומו גבר כוח ישראלי קטן על הכוחות הערביים וערביי העיר עזבו את צפת.

 

לסיכום

צפת היא ללא ספק אחת מן הערים המרתקות ביותר בארץ מבחינה היסטורית. בעיר ישנן עדויות לקיומו של יישוב מתקופות קדומות מאוד, ובימי הביניים והעת החדשה העיר היתה מרכז מנהלי חשוב ומוקד יהודי שוקק חיים ותוסס. אם אתם מתכננים חופשה בצפת אנו ממליצים לכם ללמוד על ההיסטוריה של העיר.